מאזינים יקרים, תארו לעצמכם שראשי ארגון החמאס מפרסמים אזהרה לחיילי צהל שבה הם ממליצים באופן חד משמעי על הפסקת אש למשך משום ולפי גלגל המזלות זה לא זמן מוצלח עבור עם ישראל והם חרדים לשלומם של החיילים. איך זה נשמע לכם? אין ספק שנגחך לעצמינו על התכסיס הלא מתוחכם שאויבינו זוממים, אף לא אחד מאיתנו יחשוב שאולי יש בדברים דאגה כנה אמיתית.

חברים, אני חושב שזה בדיוק היה השיח בין פרעה לעמי"ש. בפרשת השבוע בפרעה הרשע אומר לעם ישראל: אל תצאו לעשות חג לה', מדוע? 'ראו כי רעה נגד פניכם'. אותו עם שבו התעללת, שחטת וטבחת- להם הוא אומר לא כדאי לכם לצאת, 'כי רעה נגד פניכם' מסביר רש"י בשם המדרש שפרעה אמר להם שחזה בכוכבים שצפויה להם סכנה בדרך. אז מה הפשט???

את התשובה לשאלה הזו אני רוצה לענות ע"י תיאור מהקליניקה:

יום אחד ישבו לפני בני זוג בפגישה, באמצע הפגישה נשמע צליל התרעה על הודעת ווטסאפ מהפלאפון של הבעל, כתגובה לכך נזעפו פניה של אשתו והיא קוננה בייאוש מהול בכעס על כך שבעלה מחזיק פלאפון לא כשר, "הרי הרבנים אסרו את זה, למה אתה חושב לעצמך שאתה חכם יותר גדול מהם?"

כמה דקות לאחר מכן צלצל הפלאפון ה'כשר' של האישה, בעלה היה בדיוק באמצע לדבר איתי, והיא פנתה לפינת החדר ושוחחה בלחש. כשסיימה הטיח בה בעלה: "את מבינה למה צריך נייד חכם כדי שאנשים לא ישגעו אותנו באמצע פגישות, ככה יכולת להגיב בהודעה ולא היית צריכה להפסיד זמן יקר!"

האישה לא נשארה חייבת וענתה בתגובה מילים שממש בלבלו אותי: "אוקי שמוליק, באמת הגיע הזמן שתיקנה לי כזה פלאפון ותפסיק להיות קמצן בכל מה שקשור אלי."

מאזינים יקרים. כן זה אמיתי, השיח הזה לא הומצא מהאצבע. ואם נעקוב אחרי השיחות שאנחנו מנהלים נגלה כמה אנחנו סותרים את עצמנו, מתבלבלים  ומבלבלים.

כן, אותה אישה שרק לפני כמה דקות אמרה שזה לא ראוי להחזיק כזה פלאפון, כעת מבקשת גם, ועוד מסבירה כמה הוא קמצן.

ובמילים אחרות בעצם ברור שתקשורת בין בני הזוג הללו היא ממש מניפולטיבית. יש כאן משהו לא ישיר וכנה.

האזינו לדברים>>>

מה שעוד ברור הוא הרי שיש פחדים שמקשים עליהם להיות כנים האחד עם השני. אז פניתי ושאלתי אותם: ומה באמת רציתם האחד מהשני? באו ננסה להבין מה חוסם אתכם מלדבר בצורה ישירה,

לאחר שהם הרגישו שאני לא נמצא שם ממקום שיפוטי וביקרותי, הם קיבלו את הביטחון והאומץ, ואז התברר שבעצם לאשה יש צורך שבעלה יהיה פנוי לראות אותה ולהתייחס אליה ובעצם ייתן לה חווית קיום. וכשהוא מתעסק בפלאפון היא מרגישה מחוקה. ולעומת זאת לבעלה קשה שאשתו עונה לשיחה באמצע שהוא מדבר, כי אז הוא מרגיש שהוא לא מספיק חשוב בעיניה וכל אחד מהם בצורה מניפולטיבית מנסה להניע את בן הזוג לספק את הצרכים שלו. ובמקום לדבר באופן ישיר הם מביאים כל מיני הסברים כאלה ואחרים לשכנע את הבן זוג שלהם לעשות מה שנכון בשבילם.

כעת הבנו את הצורך האמיתי, ועדיין נשאר לנו לברר למה הם לא דיברו על הצורך בצורה כנה, למה הם הרגישו מוגנים יותר לתלות את הסיפור בפלאפון ולא לדבר על הצרכים הרגשיים שלהם?

התשובה ששמעתי לא הפתיעה אותי: גם שמוליק וגם אשתו היו בטוחים שדיבור על צרכיהם הרגשיים יקטין אותם. נראה היה להם שבן הזוג יזלזל בהם כשישמע שהם זקוקים ליחס, חום והבעת אכפתיות.

אז החזרתי להם את השאלה וביררנו יחד- מה יותר מרחיק אתכם, האשמות ודיבור לא כנה או בקשה אנושית של האחד מהשני לתת לו מקום ויחס??

התשובה ברורה…

———-

נחזור לעניין של פרעה. אותו פרעה שהרג וטבח ביהודים ועינה אותם קשות רוצה שהם לא יעזבו את מצרים, בשלב מסוים הוא מרגיש שהוא מאבד שליטה וכבר אין לו דרך להשיג מטרותיו בצורה ישירה, אז הוא מתחיל להפעיל מניפולציות: הוא מסביר לעמי"ש שטובתם עומדת לנגד עיניו ובשבילם זה לא כדאי שהרי ראיתי בכוכבים שזה מסוכן לכם.

——–

וכאן אני רוצה לשאול אתכם שאלה, היכן הבעיה במניפולטיביות הזאת? אם זו צורת התקשורת שאליה התרגלתי, כך נח לי להתנהל וזה גם עובד לי ברוב המקרים, אז מה רע??

מאזינים יקרים, שימו לב, אני לא נכנס כאן לעניין של שקר, הונאה וכדו'. מה שמעסיק אותי במורת ההתנהלות הזו זאת העובדה שכל אחד מבני הזוג עסוק ראשו ורובו ב- "איך אני מצליח לנהל ולשלוט על המגרש של בן הזוג שלי" המטרה שעומדת לנגד עיניהם מסומנת אצל השני. כל זה מתוך אמונה שאם השני ישתכנע וימלא את מבוקשי אז אהיה מסופק ומאושר.

בנוסף לכך אני גם לוקח מהזולת את חופש הבחירה כי אני מציג בפניו נתונים מעוותים ומבלבל אותו. ופה אני רוצה לחדד נקודה חשובה: בדיוק באותה מידה שאני מצליח להפעיל מהלכים להניע את בן הזוג גם אני הופך להיות מושפע וגם לי ניתן לקחת את חופש הבחירה, אבל ככל שאני מצליח להגיע למקום שבו אני עסוק במגרש שלי אז אני אתנהל בצורה ישרה, כנה ומדוייקת יותר.

יתירה מזאת, כדי להגיע לחיבור עמוק נדרשת כנות מלאה. רק שיח אמיתי יכול לייצר מפגש אמיתי בין בני זוג, שהרי אם אני מספר כל מיני סיפורים אז בת הזוג שלי לא באמת פוגשת אותי והיא לא יכולה להכיר אותי ואת הצרכים שלי.

תארו לעצמכם שאותם בני זוג היו מצליחים להביא את עצמם באותנטיות באופן כזה שהאישה אומרת לבעלה: בזמנים המשותפים שלנו חשוב לי שתראה אותי, שתתייחס אלי ותיתן לי מקום. וכן להפך הבעל היה אומר לאשתו: כשאני מדבר עם המטפל ההקשבה שלך נותנת לי הרגשה שמה שעובר עלי מעניין אותך. כאן היה מתחיל להיות מפגש יותר אמיתי, מפגש שבו אנו יכולים לראות האחד את השני.

אנשים חושבים שכאשר מביאים כנות זה מקטין אותם, אבל אני חושב שזה בדיוק להפך, בני זוג שמגיעים ליותר כנות ואותנטיות זה רק יותר מחבר ומקשר ביניהם.

לסיום, אני רוצה לתת לכם תרגיל שייתן לכם זרקור על אותם מקומות שבהם אתם חוששים להביא כנות ומנסים להשתמש בטכניקות עקיפות.

אני מבקש מכם מכל שכל אחד יקח דף ועט ויענה על השאלות הבאות:

א. מה הפעולות שאתם רגילים לעשות מול בן או בת הזוג כדי לייצר אצלו רושם עליכם? (לדוגמה: מספרים על עצמכם משהו מסויים/ מתלבשים בצורה מסויימת/ מתנהגים כך וכך… וכדו')

ב. מה הרושם שאתם מנסים ליצור ע"י הפעולה הזאת? (דוגמה: שאתם חכמים/ צדיקים/ חרוצים/ יפים/ מסורים/ נאמנים…)

ג. מה התחושה שתרגישו כשהרושם הזה ייוצר אצל בן הזוג? (ביטחון/ קיום/ ערך וכדו')

ד. איזה רגש לא נעים התחושה הזו תמנע ממכם, או איזה חלק בתוככם אתם פוחדים לפגוש?? (חווית נטישה/ בדידות/ זלזול/ אשמה וכדו')

ה. מתי לראשונה פגשת את החוויה הקשה הזו שממנה אתה מנסה לברוח??

ו. כעת- אם יש לכם אומץ, אני ממליץ לכם לקפוץ למים ולשתף את בן הזוג במאמצים שאתם עושים כדי לייצר אצלו תגובה שתיתן לכם ביטחון רגשי ותחסוך ממכם את המפגש עם ההתנייה שיצרתם בתוככם מגיל צעיר…